מועצה מקומית אריאל נ' אשל השומרון מועדון הנופש ישראלי בע"מ

פסק דין

ביום 27/2/07 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת, ע"ס 306,616.55 ₪, בגין חובות ארנונה (משוערכים) ביחס למספר מבנים שבהם החזיקה הנתבעת. ביום 4/9/07 הגישה הנתבעת בקשת רשות להגן.

לאחר מספר דיונים, ביום 25/5/09 הודיעה הנתבעת כי שילמה חלק ניכר מסכום התביעה, ובהמשך הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שקבלה תוקף של החלטה. על פי ההסכמה-

"תערך מדידה של השטח של הנתבעת.

תעריף הארנונה יהיה על פי ההסכם שנחתם ב- 30.11.99 כאשר התעריף לכל מ"ר יהיה צמוד לאותו תעריף שעל פיו נחתם ההסכם, דהיינו אם בשנה מסוימת השתנה אותו תעריף לתעריף אחר, יהיה תעריף זה התעריף המחייב באותה שנה.

עקרון זה יחול גם לגבי הסיווגים על פי ההסכם.

הצדדים שומרים על הזכות שלהם להעלות טענה לגבי המדידה ובמקרה של מחלוקת, יכריע בימ"ש.

הנתבעת שומרת על טענתה לענין זכות קיזוז עקב ההוצאות כפי שפורטו בבקשת רשות להתגונן.

בימ"ש יכריע בטענות אלה לאחר ביצוע המדידות.

מוסכם כי בימ"ש ימנה כמודד את חברת ערך מיסוי עירוני וניהול נדל"ן. "

בדיון מיום 3/5/10, ולאחר שבוצעה המדידה, התגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר ליישומה של ההסכמה הדיונית לעיל, וזאת בשאלה האם המדידה נשוא ההסכמה הינה בערכי ברוטו או נטו. על רקע זאת, ביום 3/10/10 הורה בית המשפט כי המודד יחשב את השטח על פי כל אחת משיטות הצדדים. מחלוקת זו נותרה בעינה אף בדיון מיום 15/6/11. מחלוקת זו מתייחסת לשאלת הכללת שטח הקירות של המבנים (בעבר היתה מחלוקת אף באשר לשאלה אם יש מקום לכלול את שטח הבריכה, אך בסופו של דבר הסכימו הצדדים כי אין לעשות כן).

משבית המשפט התרשם שניתן להכריע במחלוקת בין הצדדים ללא בירור ראייתי משלים, נקבע התיק להגשת סיכומי הצדדים.

בעקבות זאת כל צד הגיש סיכומים, לרבות סיכומי תגובה.

הנה כי כן, המחלוקת היחידה בין הצדדים הינה מהי דרך החישוב/המדידה של שטחי הנתבעת, האם ברוטו (משמע לרבות שטח הקירות), כטענת התובעת, או נטו (משמע ללא שטח הקירות), כטענת הנתבעת.

השאלה הראשונה שיש להכריע בעניין זה הינה האם יש להזקק להסכם משנת 99' לבירור דרך החישוב לעיל. לעניין זה יש להזקק לפרשנות ההסכמה הדיונית, ככל שהדברים אמורים בהתייחסותה של ההסכמה להוראות ההסכם משנת 99'. לעניין זה אפשריות שתי דרכי פרשנות.

על פי דרך הפרשנות הראשונה, הצדדים הפנו בהסכמה הדיונית להסכם משנת 99' בכל עניין למעט מה שסייגו באותה הסכמה- עדכון תעריפים וסיווגים בצווי הארנונה שבאו לאחר ההסכם משנת 99'. על פי דרך פרשנות זו, לגבי כל נושא אחר, ובכלל זה דרך החישוב של השטחים, לא סטו הצדדים מההסכם של שנת 99'.

על פי דרך הפרשנות השניה, הצדדים הפנו בהסכמה הדיונית להסכם משנת 99' רק בהיבטי התעריפים והסיווגים. על פי דרך פרשנות זו, בכל נושא אחר, ובכלל זה דרך החישוב של השטחים, לא תהיה רלבנטיות להסכם משנת 99'.

בהכרעה בין שתי דרכי הפרשנות יש להזקק תחילה לשאלה האם דרך פרשנית מסויימת מרוקנת מתוכן את ההסכמה הדיונית. לעניין זה התשובה שלילית ביחס לשתי דרכי הפרשנות.

כך, ככל שתאומץ דרך הפרשנות הראשונה, עולה השאלה מה ראו הצדדים צורך במדידה עדכנית, אם למעט עדכון תעריפים וסווגים, חל בכל נושא ההסכם משנת 99', אשר כולל מדידה. על כך יש להשיב שבעת המדידה העדכנית, הנתבעת החזיקה מבנים אשר לא החזיקה בשנת 99'. משכך, גם אם תתקבל דרך הפרשנות הראשונה, עדיין למדידה העדכנית תהא תכלית, באמצעות מדידת אותם מבנים חדשים.

כך, ככל שתאומץ דרך הפרשנות השניה, עולה השאלה מה ראו הצדדים צורך בהפניה להסכם משנת 99' בהיבטי התעריפים והסווגים, אם ממילא מה שיכריע הינו שיעורם של אלה בצווי הארנונה שבאו לאחר ההסכם ועדכנו אותם. על כך יש להשיב שההסכם משנת 99' מתייחס לתעריפים וסווגים לא רק מבחינת שיעור, אלא אף מבחינת הנחות ופטורים (פטור למבנים מסוימים מארנונה, ותעריף מינימלי, מבין הקיימים בצווי הארנונה, ליתר בית המלון). משכך, גם אם תתקבל דרך הפרשנות השניה, עדיין תהא תכלית להסתמכות בנושא התעריפים והסיווגים על ההסכם משנת 99'.